גילית סרטן, מה עכשיו?
"סוד הניצחון שלי"

שלום
שמי מירב
לפני שנה (ערב יום העצמאות), גיליתי שיש לי גוש סרטני בשד.
הייתי אז בת 36, נשואה עם 2 ילדים קטנים בני 5 ושנתיים, בשלהי הקמת המשפחה, בניית הקריירה, ומעבר לבית החדש שלנו (ששיפצנו בעמל רב) רק 3 חודשים לפני כן.

הקרקע נשמטה לי מתחת לרגליים. לא הדחקתי אפילו לא לשנייה, ניסיתי לעכל מה קורה פה. פתאום הבנתי - יכול להיות שההנחה הבסיסית, שקודם לא חשבתי עליה בכלל, שאגדל את ילדיי באושר, לא תתממש. ייתכן שילדיי יגדלו בלי אמא, שבעלי יגדל אותם לבד. היום אני פה ומחר מי יודע. מי מסוגל לחשוב על זה? 

המחשבות היכו בי ללא הפסקה, לאכול - לא יכולתי, לישון - בקושי, לעבוד - לא ממש. הייתי זומבי, לא מצאתי את עצמי.

התחושה הדומיננטית ביותר היתה פחד.
מעולם לא הרגשתי פחד בכזו עוצמה. ולא סתם פחד, פחד מהמוות, פחד קיומי. מעולם גם לא התעסקתי עם המוות לפני כן, ופתאום זה כל כך מוחשי ואולי גם כל כך קרוב. איך זה יכול להיות? בלבול נוראי, אי וודאות, סערת רגשות, תחושת כאוס. הייתי מסתכלת על הילדים שלי ובוכה. זו תחושה שקשה לתאר במילים.