תזונה ברפואה משלימה

מאמר מאת ד"ר דן קרת 09-7602066

תחת הכותרת "תזונה ברפואה משלימה" נמצא מיגוון גישות. ישנן כאלה שעומדת מאחוריהן פילוסופיה או השקפת עולם כמו הטבעונות, צמחונות, שיטת אן-ויגמור, שיטת קינגסטון, מאקרוביוטיקה, גישה תזונתית המהווה חלק מהרפואה הסינית או האיור-ודית (הרפואה ההודית העתיקה) וישנן כאלה הנותנות אנטרפרטציה לא קונבנציונלית ונועזת יותר למחקר התזונתי/רפואי שעליו מתבססת גם התזונה הקונבנציונלית. המעניין הוא שמוצאים מכנים משותפים בין כל גישות אלה ועליהם אתרכז.

עקרון המאפיין שיטות תזונה ברפואה משלימה, בשונה מהתזונה הקונבנציונלית, היא הנטייה להמליץ על הקטנת (לעיתים עד הימנעות) צריכת מזון מעולם החי (בקר, עופות ודגים, ומוצריהם - ביצים וחלב ומוצריו) והגדלת צריכת מזון מעולם הצומח (דגנים, קטניות, ירקות, פירות, זרעים ואגוזים). המלצה זו מאפיינת גם את הפילוסופיות התזונתיות השונות וגם מהווה פועל יוצא מהמחקר המדעי על הקשר בין תזונה, בריאות וחולי. נגזרות של המלצה זו היא צריכה של פחות שומן, חלבון, כולסטרול, חומצות שומן רוויות וסוכר והגברת צריכת סיבים ופחמימות מורכבות. כיוונים תזונתיים אלה מקובלים בכל העולם כבריאותיים אלא שבקרב הגישות הלא קונבנציונליות מעיזים להמליץ על הליכה משמעותית יותר לכיוון זה, של תזונה צימחית בעיקרה. המלצה זו ניתן ליישם בקלות יחסית לכל אדם הבוחר בה: בקניות, או בזמן הארוחה.

עקרון בולט אחר הוא שמרבית הגישות התזונתיות המשלימות ממעיטות בערך של חלב ומוצריו בהמלצותיהן ולעיתים אף ממליצות להימנע מקבוצת מזון זו. בשונה מהגישה הקונבנציונלית, הרואה בחלב ומוצריו קבוצת מזון חשובה לבריאות האדם, בתזונה ברפואה משלימה רואים קבוצה זו כלא הכרחית ולעיתים אף כמזיקה.

עקרון נוסף המאפיין שיטות תזונה משלימות הוא שהן אינן נותנות מקום מרכזי ואינן מייחסות חשיבות רבה למצבי חסר תזונתיים. מחלת חסר תזונתית כמו צפדינה (חסר ויטמין C), פלגרה (חסר ויטמין B6) או ברי-ברי (חסר ויטמין B1) נדירות בעולם המערבי, לעומת שכיחותן העצומה של מחלות עודף כמו סוכרת (עודף סוכר), רמות גבוהות של כולסטרול בדם, לחץ דם גבוה או עודף משקל/שומן. במאה ה - 21 (ולמעשה מהמחצית השניה של המאה ה - 20) אנו מתמודדים ברוב המכריע של המקרים עם מחלות של עודף ולא של חסר.

תזונה ברפואה המשלימה מדגישה צריכה של מרכיבים חיוניים, כל גישה והמלצותיה הייחודיות, כאשר הדגש הוא יותר על איכות ופחות על כמות. לדוגמא נפוצה ההמלצה לאכילת מזון טרי, נקי מחומרי שימור, צבעי מאכל וחומרי הדברה ומזון שעבר תהליכי עיבוד מינימליים, מתוך הנחה שהוא יהיה בעל ערך בריאותי גבוה יותר וחיות רבה יותר. דוגמא לאותה חיות הוא ההבדל בין גרעיני חמניות טריים לגרעינים שעברו קלייה. מזרע שעבר קלייה לא ניתן לגדל חמניה בעוד שהזרע הטרי, הלא קלוי, יכול להצמיח חמניה. בתהליך הקלייה הולך לאיבוד משהו שאינו קל למדידה. דוגמה נוספת היא שימוש בדגנים מלאים לעומת שימוש בקמח או אורז לבן. בדגן המלא נשמרים הסיבים וכן נשמר הנבט, מקור החיים של הזרע, המכיל חומרים חיוניים כמו חומצות שומן חיוניות וויטמינים. חיות ושלמות זו הם נושאים המודגשים בתזונה משלימה.

כיום ידוע שאחד הגורמים החשובים המנבאים אריכות חיים הוא מיעט קלוריות. ביונקים רבים שנחקרו ניתן לצפות בכך שהפחתת קלוריות האריכה ואף הכפילה את משך חייהם. בעקבות מידע זה אין אנו חוששים מהמלצה על מיעוט קלוריות, לאו דווקא בהקשר לדיאטת הרזיה, שבה מעיוט קלוריות יכול להיות המוטיב המרכזי.

מאפיין חשוב נוסף בתזונה המשלימה הוא מיעוט יחסי של חלבון בתפריט. הפחתה בצריכת החלבון נגזרת מההמלצה על מעיוט מזון מהחי, מקור עיקרי לחלבון, והגדלת כמות המזון מהצומח, אשר בדר"כ מכיל פחות חלבון. תזונה קונבנציונלית ממליצה על צריכה של 0.8 גרם חלבון לכל קילוגרם גוף. כך אישה השוקלת 60 ק"ג אמורה לצרוך 48 גרם חלבון ליום כדי למנוע מצב חסר. מינון זה נקבע כדי למנוע מצב חסר במרבית האוכלוסיה. אך מרבית האוכלוסיה יכולה להסתפק בפחות מהמלצה זו מאחר וזו דרישה עליונה ולא ממוצעת. נוסף על כך, צריכת החלבון הממוצעת לעולם המערבי נעה סביב 100 גרם חלבון ביום. הבעייתיות היא שלעודף חלבון יש פוטנציאל לפגיעה בבריאות, בעיקר בנושא בריאות העצם. ככל שכמות החלבון בתזונתנו עולה, כך הפרשת הסידן בשתן עולה, מצב שלאורך זמן מדלדל את העצם מסידן ומאיץ תהליך של אוסטאופורוזיס . לאור נתונים אלה קל יותר להבין את הנטייה להמעיט בצריכת החלבון בתזונה משלימה, נושא לחילוקי דעות עם התזונה הקונבנצונלית.

בשיטות תזונה משלימות, בעיקר אלה הבאות מהמזרח הרחוק, יש תשומת לב לאנרגיה של המזון. הכוונה היא שלפי האבחנה שנעשית ע"י מטפל ברפואה סינית למשל, הוא יכול להמליץ על מזונות מחממים או מקררים, מיבשים או מלחלחים או כאלה שמחזקים איבר או מערכת מסוימת בגוף. היבט זה לא קיים בתזונה המודרנית.

נקודה אחרונה הזוכה לתשומת לב בתזונה משלימה היא אופן האכילה. הכוונה היא לאכילה בתשומת לב מלאה, התמקדות באכילה ההופכת את התהליך לסוג של מדיטרציה, וכן על מצב הרוח בזמן האכילה, על שקט ורוגע כתנאים מיטביים לעיכול מוצלח.