צום רפואי

מאת ד"ר דן קרת, טל' 09-7602066

צום רפואי נחשב ברפואה הטבעית לשיטת טיפול בעלת פוטנציאל הבראה גבוה ביותר. הצום הרפואי מוגדר כהימנעות מוחלטת, מתוך בחירה, לפרק זמן מוגבל, מכל סוג של מזון פרט למים טהורים, תוך כדי מנוחה מוחלטת. תהליך זה שומר על רקמות חיוניות (אברים חיוניים) תוך שימוש ברקמות שאינן חיוניות (רקמת שומן, אנזימי עיכול). חשוב להבדיל צום מהרעבה, מצב שבו הגוף משתמש ברקמות חיוניות כמקור לאנרגיה. בהרעבה, הגוף משתמש בחלבון כמקור עיקרי לאנרגיה, מאחר ומרבית מאגרי השומן אזלו. אם אדם אינו מקבל מזון בסיומו של משך הצום המקסימלי (היכול להימשך משבועות ועד חודשים, תלוי במאגרי השומן הקיימים ובמידת הפעילות), האדם עובר לשלב ההרעבה, שבמידה וימשך, יסתיים במוות.

כמו כן, חשוב להבדיל צום רפואי מתענית, המקובלת ביהדות. ההבדלים הם במהות - בתענית, אין צורכים מים בעוד שבצום רפואי צריכת מים הינה חלק חיוני, ובמניעים דתיים מול בריאותיים. כאשר אדם אוכל מזונות מסוימים, שותה מיצים או משקאות נטולי קלוריות אחרים (קפה, תה), נוטל ויטמינים או תרופות שאינן הכרחיות, זה אינו צום רפואי. הפיזיולוגיה, השינויים במצב הקליני והתועלת הקלינית שונים בתכלית. אין כאן הכוונה לומר שאין מקום לדיאטת מיצים, אך אין זה אותו הדבר כמו צום רפואי.

תחילתו של הרעיון נבע מהתבוננות בטבע. חיות פצועות או חולות נוהגות להתבודד בקום שקט, מוצל וקריר להימנע מאכילה. קיימות דוגמאות רבות בטבע לבעלי חיים שונים הנמנעים מאוכל לתקופות ארוכות. גם בני אדם לאורך ההיסטוריה חוו תקופות של שפע וחסר של מזון, בדר"כ במהלך כל שנה ושנה. משום כך גוף האדם מותאם פיזיולוגית להתמודד עם תקופות של חסר ואף של העדר מזון זמני. שפע של מזון לאורך השנה, היא תופעה חדשה ביותר בקיום האנושו על פני כדור הארץ. כמו כן, מניסיון קליני של כל אחד מאיתנו אנו יודעים שסימפטום ראשון במחלות רבות הינו חוסר תיאבון. במצב זה הגוף ברור בכך שרצונו לצום.

כבר במאה ה-19 החלו רופאים לתעד בכתב את נסיונם עם צום רפואי. במאה ה - 20 הוביל בנושא זה הרברט שלטון, דוברה של תנועת ההיגיינה הטבעית/מדע הבריאות (Natural Hygiene). האינדיקציה הברורה ביותר היא חוסר תיאבון בזמן מחלה חריפה, אולם צום יעיל גם במחלות כרוניות. בספרות המדעית מופיעים מחקרים רבים בנושא הצום. השתמשו בו במחלות כמו בהשמנה, סוכרת, אפילפסיה, מחלת לב כלילית, אי ספיקת לב, סרטן, מחלות במערכת העיכול, דלקת בלבלב, מחלות אוטו-אימוניות (שבהן הגוף מייצר נוגדנים נגד רקמותיו), דלקת כליות, אלרגיות, מחלות פסיכיאטריות, מחלות עור כמו אקזמה, אטופיק דרמטיטיס ופסוריאזיס, אסטמה, דלקות פרקים והרעלות. הצום הארוך ביותר אשר תועד בספרות המדעית נמשך 368 ימים.

צום רפואי מאפשר לגוף ליצור מצב פיזיולוגי מיוחד במינו אשר אין לו אח ורע. תוך 24-72 שעות הגוף עובר בהדרגה למטבוליזם המסתמך על רקמת שומן, ומקבל אנרגיה מתוצרי הפרוק של רקמת שומן (גופי קטו). קצב חילוף החומרים יורד, כל התהליכים המטבוליים מואטים. משך הצום נע בין מספר ימים למספר שבועות, כאשר מרביתם ימשכו בין שבוע לשלושה שבועות.

סכנות קיימות בכל פעולה רפואית, אך עם פיקוח מתאים צום רפואי מהווה כלי טיפולי בטוח ויעיל. מומלץ לעשות זאת תחת פיקוח איש מקצוע מנוסה הבקיא ומכיר את השיטה. איש מקצוע כזה יודע מהן ההתוויות (אינדיקציות) והתוויות הנגד (המעטות, יש לציין) לצום רפואי, מתי יש להפסיקו, וחשוב מכל, כיצד יוצאים מן הצום. היום קיים איגוד בינלאומי של רופאים ומרפאים המתמחים בפיקוח של צומות רפואיים International Association of Hygenic Physicians אך נכון לעכשיו (2003) אין בארץ מוסד המאפשר לאנשים לצום תחת פיקוח רפואי מקצועי.